<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ג'</h1>
<h2>דף עה:</h2>
אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופיה כלל אלא כי לא אזיל בתר חזקה דגופא הני מילי היכא דאיכא חזקה דממונא. ואין להקשות ממתני' [לעיל י"ג ע"א] ראוה מדברת ראוה מעוברת דליכא חזקה דממונא אפ' הכי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה דקאמר לא מפיה אנו חיין והיא בחזקת כשרו' היתה כשנולדה דהתם היינו טעמא דמעלה עשו ביוחסין ומההיא דתנן אם בהרת קודמת וכו' ספק טמא ור' יהושע כיהה ואמר רבה כיהה טיהר הא רבה בר נחמני כדאיתא בבבא מציע' [פ"ו ע"א] ומשם ר' יהושע דהכא אמרי' הואיל ופתח הכת' בטהרה. וקשיא לי כיון דבנזקק לטומאה היכי פשיט ר' יהושע אזיל בתר חזקה דגופא אי נמי אמ' איפכא אזיל בתר חזקה דגופיה. ויש לומר כיון דאוקמיה אחזקה מעיקרא אחזקה דטהרה דמיא לחזקה דמתני' דמוקי לה אחזקה לידתה. ואינה ראיה דמשנתינו היא חזקה אחריתי וליכא למיזל אלא בתר חזקה אבל הכא איכא תרי חזקי ומאי אולמיה דהך מהך. הך פלוגתא דתנא קמא ור' יהושע לא מיפרשא בספק נגעים בתחילה דמסתמא מאן תנא דפליג עליה דר' יהושע בחזקות רבן גמליאל ור' אליעזר והשתא ומה היכא דאיכא חזקה דממונא דמרע לה לחזקה דגופה אפי' הכי אזלי בתר חזקה דגופה היכא דליכא חזקה דממונא לא כל שכן דהוו להו למיזל בתר חזקה דגופא ולמימר דטהור דאוקי' להאי גברא אחזקיה וטהור הוה מעיקרא. אלא על כרחין פלוגתיי' בניזקק לטומאה כגון דהאי גברא מצורע מוחלט הוה מנגע אחר שאת וספחת ובעוד דלא נטהר מאותו נגע נולד בו ספק זה ומשום הכי אמר תנא קמא דר' יהושע טמא דאוקי גברא אחזקיה דמעיקרא ובחזקת טומאה הוה מיקמי ספק זה דהא ניזקק לטומאה ועד שלא יצא מאותה טומאה נולדה בו זו ספיקא ולהכי הוי טמא. ור' יהושע מטהר דאוקי ליה אחזקיה דגופיה מעיקרא דהוה טהור קודם שנולד בו נגע ראשון. והוא דתנן פרק בתרא דנזיר [ס"ה ע"ב] בתחילה טהור משנזקק לטומאה טמא ההי' סתמא כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע דאלו לר' יהושע בנזקק לטומאה נמי טהור כדפיריש'. והתם בנזיר פרכינן ודילמא כיהה וטמא. פירש ר' בספרו מנא ליה לר' יהושע דטהור ומה טעם מטהר ר' יהושע היה לו לטמא דהא נזקק לטומאה. ולשון מסכתא זו חלוק. נזיר. ודילמא כיהה וטימא. ומתרץ אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח בו הכת' תחילה בטהרה. והא פירכא ליכא לפרושי דעליה דרבא קא פריך דמפרש כיהה וטיהר ודלמא ר' יהושע לאו כרבה אמר אלא כיהה וטימא דמילתיה דר' יהושע בעל כרחין הכי מיפרשא דאם כן נאמר כיהה וטימא היינו תנא קמא. אלא אר' יהושע גופיה קא פריך מנא ליה לר' יהושע דהכי דינא דטהור דילמא דינא הוא דטמא דהכא איכא תרי חזקי איכא לאוקמי אחזקה דגופא דקודם שנולד בו נגע ראשון וטהור היה ואיכא לאוקמי נמי אחזקה דלפני ספק זה דטמא היה בנגע ומאי אלימ' האי חזקת גוף מהך. דאדרבה יש לנו לילך אחר חזקה שהיתה בו לפני לידת הספק דהך אלימא טפי. ותנא קמא שפיר קאמר דאזיל בתרה. ומשני הואיל ופתח בו הכת' לטהרה תחילה. וטובא דילמא מיפרשי הכי דפריך אתנא דברייתא (ד)גופיה ולא אאמורא והמפרש לה לברייתא. כי ההיא דפרק קמא דבבא מציעא [י"א ע"א] דמייתי הך מתני' דתנן עומר יש לי בתוך שדה פועלים שכחוהו וכו'. ומפרשי לה בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה. ופריך דילמא גזירת הכתו' היא דבשדה הוי שכחה ובעיר לא הוי שכחה. והתם לא פריך אפי' דמתני' דפרשי' דעל כרחין לא מיפרשא בענין אחר. ודוק ותשכח. אלא אמתני' גופה קא פריך. ממאי דקרא הכי נידרש דילמא הכי מיפרש. ואי קשיא דוקייא דרבא מהיכא קא דייק דר' יהושע בתר (חזקה) [חזקת] גופא אזיל דילמא טעמ' דר' יהושע דדריש לטהרו או לטמאו ולא משום חזקה דגופא. ואמר לן ר' דדייק מדלא מוקי קרא בדדמי כגון ספק נגעים בתחילה מכלל דלההוא לא איצטריך קרא דמטעם דחזקה דגופא הוי טהור והכא לא איצטריך קרא אלא משום דאיכא תרי חזקי כדפירישי'. ולאורויי לן דלא ניזיל בתר חזקה דטומאה אלא בתר חזקה דטהרה. וככי האי גוונא איפליגו במתיבתא דרקיעא אמרי טמא כתנא קמא וקודשא בריך הוא ר' יהושע אמר כוותיה טהור. ולפי' רבינו יש להקשות דמוקי הא דלקמן כלה בבית אביה ולקידושין כר' יהושע משום דלא אזיל בתר חזקה דגופה. והכא אמרי' דר' יהושע אזיל בתר חזקה דגופא היכא דליכא חזקה דממונא דמרע לחזקה דגופא. והכא ליכא חזקה דממונא לגבי בעל דאדרבה חזקה דגופא וחזקה דממונא בתרוייהו איכא זכותו של אב שהרי הוא מוחזק בכסף קידושין והכא הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא ואמאי על האב להביא ראיה. ועיקרא דההיא דשמואל דלקמן כמו שמפרש ר'. ועוד בלאו הכי נמי נהי דלא אזיל בתר חזקה דגופא מכל מקום מאי אלימיה דבעל מאב דאב מייתי ראיה ומוקי אדרבה בעל נייתי ראיה וניפוך.
